שופט בית משפט המחוזי בתל אביב, רחמים כהן, קיבל בקשת אישור לתובענה ייצוגית, שהוגשה נגד המימדיון אשר הפרה את החובה להציב מתקני מים צוננים בשטחה, במקום מרכזי ונראה לעין ואינה מגישה ללקוחות המסעדה קנקן מים צוננים, ללא תשלום. השופט כהן קבע כי המבקש הניח "תשתית ראייתית לכאורית לקיומה של עילת תובענה בעוולה של הפרת חובה חקוקה, נזק ממוני ועשיית עושר ולא במשפט".
בבקשה לאישור התובענה הייצוגית, טען המבקש כי הוא נוהג לבקר בפארק המים מימדיון ביחד עם בני משפחתו בחודשי הקיץ. במהלך ביקור בחודש אוגוסט לפני מספר שנים, התברר לו, שהנהלת המימדיון אינה מציבה מתקני שתייה, לרבות במסעדה המצויה במקום. בנוסף, כך לטענתו, המסעדה אינה מגישה מים צוננים ללקוחותיה.
עוד נטען, כי בכניסה למימדיון מצוי שלט האוסר על הכנסת בקבוקים לשטח הפארק. השומרים בכניסה, כך פורט בבקשה, בודקים את תכולת תיקי המבקרים ואף שואלים אותם, האם ברשותם בקבוקים. במסעדה, שבה מקומות ישיבה, לא הוצב שילוט המכוון למתקן שתייה באזור המסעדה ואין מתקן נגיש ונראה לעין. במקום, כך צוין מצוי רק מתקן מיץ המצוי בחלקו הפנימי של דלפק העובדים, כך שאינו נגיש למבקרים. כך, לפי התביעה, המשיבה מאלצת את המבקרים לרכוש שתייה במסעדה.
"כתוצאה מהתנהלות הנהלת המקום", נכתב עוד, "נגרם לחברי הקבוצה נזק ממוני ונזק לא ממוני. הנזק הממוני הוא תשלום ששילמו חברי הקבוצה עבור בקבוקי שתייה, שעה שאם היו מוצבים מתקני מים צוננים, היו נמנעים מרכישתם".
לפי המבקש, לחברי הקבוצה נגרם גם נזק לא ממוני והוא "פגיעה באוטונומיה של הרצון". לגרסתו, כתוצאה מהפרת הוראות הדין "נשללה מחברי הקבוצה הזכות לשתות מי שתייה צוננים בחינם ונכפה עליהם לרכוש בקבוקי שתייה. עובדה זו הסבה תחושות של כעס, תסכול ומצוקה", נכתב בבקשה.
לטענת הנהלת המימדיון, בשטח הפארק מוצבות ארבע ברזיות המצויות במקומות מרכזיים ובולטים לעין. המים בברזיות, כך לגרסת ההנהלה, הם מים צוננים ואינם מים חמים אלא "בטמפרטורת החדר" לכל היותר. עוד צוין, כי במסעדה מוצבים שני מתקני מים קרים. המסעדה מספקת לקהל המבקרים ולא רק ללקוחות המסעדה מי שתייה ללא הגבלה, הנמזגים למבקרים. עובדי המסעדה מתודרכים ומונחים להגיש במפורש מי ברז ממתקני השתייה הקרה ללא תשלום, למבקרים שמעוניינים בכך.
המסעדה, לגרסת המימדיון, לא פועלת במתכונת של הגשה על ידי מלצרים, אלא מדובר על רכישת אוכל ושתייה בשירות עצמי. לפיכך, היא אינה מחויבת למזוג ללקוחות קנקני מים צוננים לפי דרישת חוק מתקני שתייה. הנהלת המימדיון מכחישה כי היא אוסרת על המבקרים להכניס מזון, שתייה וציוד פיקניק. לשיטתה, היא אוסרת רק על הכנסת כלי זכוכית לשטחה, לרבות בקבוקים ומנגל וזאת מטעמי בטיחות, כפי שמורה השלט בכניסה.
השופט כהן דחה את גרסת המימדיון וקבע כי יש ממש בטענת המבקש, וציין כי לא דומה "ברז שתייה" ל"מתקן מים צוננים". לדבריו, הברזיות להן טוענת המשיבה אינן מתקן מים צוננים.
"כפי שעולה מהתצלומים שצורפו לבקשה לאישור", כתב בהחלטתו, "מדובר בברזיות שאינן מקורות ומוצבות תחת כיפת השמים (המכונות בלשון העם 'שוקת'). הברזיות מספקות מים מצנרת הטמונה מתחת לאדמה ומושפעות מטמפרטורת הסביבה מה גם שתחזוקתן לוקה בחסר. יתרה מזאת, קיים חוסר הלימה בין שטח המימדיון וכמות המבקרים היומית המגיעה כדי אלפי מבקרים, למספר הברזיות במקום. המים הזורמים בברזיות אינם 'מים צוננים', לבטח לא בחודשי הקיץ החמים שבהם פועל המימדיון".
השופט הוסיף עוד כי לא ניתן לקבל את טענת הפארק, כי הברזיות מהוות תחליף למתקנים הנדרשים בהתאם לחוק מתקני שתייה. "התנהלות המשיבה באי הצבת מתקני מים צוננים מוצאת ביטוי נוסף במסעדה", כתב עוד השופט. "הואיל והמסעדה ממוקמת במרכז הפארק דומה, שלאור מיקומה המרכזי, ובהינתן כמות המבקרים המגיעה לאזור זה, היה על ההנהלה להציב בסמוך למסעדה מתקן מים צוננים. סבורני, שקיים צורך הכרחי בהצבת מתקני שתייה צוננים במימדיון וזאת לא נעשה עד להגשת הבקשה לאישור".
השופט כהן קבע בהחלטתו כי בעקבות ההפרות של הנהלת המימדיון את הוראות חוק מתקני שתייה נגרם נזק לבאי המקום. על כן, הדגיש, ראוי להכיר בנזק זה במסגרת תובענה ייצוגית.
"נדמה", סיכם השופט, "שהנזק לו טוען המבקש, תחושת צימאון ונזק כספי שנגרם לו עקב רכישת שתייה במסעדה, הוא מסוג הנזק שהחיקוק התכוון אליו. כמו כן, קיים קשר סיבתי בין אי הצבת מתקני שתייה ובין הנזק הנטען, המתבטא בנזק הכספי הכרוך ברכישת שתיה במסעדה".
_____________________
