שופטת בית משפט השלום בירושלים, מירית פורר, קבעה כי חברת אבטחה ובית ספר לאבטחה, ישלמו 190 אלף שקלים לצעיר שהתקבל לעבוד כמאבטח בתי שרים ונפגע במהלך הכשרתו באימון קרב מגע.
על פי התביעה, כעובד בחברת האבטחה, נדרש התובע להשתתף בהכשרה לתפקיד מאבטח בתי שרים שהועבר בבית ספר לאבטחה. לטענת התובע, בשיעור קרב מגע נשברה עצם באגודל יד ימינו באימון מעגל קרבות, בו עומד חניך מתחלף במרכז המעגל ושאר המתאמנים מנסים לתקוף אותו.
התובע הצהיר, ששלח אגרוף שפגע באגרוף עמית לאימון ושבר את אגודלו. לאחר שנפגע, פנה התובע למדריך קרב המגע שהעביר את השיעור, ששאלו האם יכול להמשיך באימון. התובע, שהשתחרר מהצבא מספר חודשים לפני הקורס והיה נתון עדיין בהלך הרוח הצבאי, כדבריו, ועל כן בחר להתעלם מכאבו ולהמשיך באימון.
בתביעה נטען כי לא ניתנו לחניך כפפות אגרוף להגנה באימון. עוד הוסיף, שנדרש להתאמן עם כפפות הגנה דקות, שלא סיפקו לו הגנה מתאימה. לטענתו, בתחילת האימון נוצר חוסר בכפפות אגרוף כיון שהיו בשימוש קורס מקביל אחר. לאחר שנפגע, האימון הופסק וחולקו לחניכים כפפות אגרוף שהחזיר קורס אחר, שסיים את אימונו. התובע טען, שהתלונן על כאבים באגודלו, מספר פעמים במהלך הקורס, בפני המדריך והתקשר פעמיים לאחראי עליו מטעם חברת האבטחה ביום האירוע ומספר ימים לפני תום הקורס, שהפנה אותו למדריך, שהמעיט בחומרת הפגיעה ואמר לו שיעשה מה שיכול.
חברת האבטחה טענה שהתובע התקשר לאחראי עליו פעם אחת לקראת סוף הקורס וטען שהפגיעה אינה רצינית. לנוכח דיווח התובע, שהמעיט בחומרת הפגיעה והעובדה שבית הספר לאבטחה לא מלאה דו"ח פציעה על אירוע, מצא לנכון נציג חברת האבטחה להסתפק בהפניית התובע לסגל הקורס ולא לבצע בירור. לחלופין, טענה חברת האבטחה כי קיימה את חובת הזהירות בכך שהעבירה את הטיפול והדאגה לתובע בעת ההכשרה לבית הספר לאבטחה שלה היכולת המקצועית והניסיון לשמור על בטיחותו בעת ההכשרה.
השופטת קבעה כי שליטת בית הספר לאבטחה בניהול הקורס התבטא, בין השאר, ביכולתה להעריך את חומרת פציעת החניך. החניך התלונן על פגיעתו במהלך הקורס על כאבים, כפי שהעידו העדים וסגל הקורס יכול היה להפנותו לבדיקת רופא אף אם לא ביקש, שהרי לטענתה, הערכת המדריך בנוגע לחומרת הפגיעה גוברת על עמדת החניך. לכן יש לקבוע, שהתעלמותה מתלונותיו החוזרות של התובע גרמו להחמרת מצבו הראשוני.
ולכן קבע כי בית הספר לאבטחה אחראי בגרימת הנזק בשיעור 60% וחלק חברת האבטחה הינו בשיעור 40%. פרט לכך השופטת פורר גם הטילה על התובע אשם תורם בשיעור 50%. "הצורך לסגור את כף יד בעת מתן אגרוף, היה ידוע לתובע מאימוני קרב המגע בצבא. התובע נדרש להכיר את התרגילים והפעולות שנלמדו במהלך האימון ולכן יש לזקוף לחובתו אשם תורם. בנוסף, ממכלול העדויות עולה כי תאונות מסוג זה אינן דבר שבשגרה. העובדה שהתובע המשיך בקורס לאחר הפציעה מעיבה על הוכחת הקשר הסיבתי בין מכת האגרוף הנטען לבין חומרת הפציעה".
____________
