שופט בית משפט השלום בבאר שבע, ג'ורג אמוראי, הרשיע את דפנה לב, תושבת העיר בת 50, שתקפה בשתי מכות אגרוף בפניו של קשיש בן 91, לאחר שכמעט פגע בה עם רכבו. לב הורשעה בתקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש.
על פי עובדות כתב האישום, לפני מספר שנים, בצומת הרחובות העצמאות וג'ו אלון בבאר שבע, נהג הקשיש ברכבו וכמעט פגע בנאשמת. לב ניגשה לדלת הנהג ברכבו של המתלונן, פתחה אותה, ותקפה את המתלונן שלא כדין בכך שהכתה את המתלונן בשתי מכות אגרוף בפניו, ושברה את משקפיו.
בעקבות המתואר נגרמה למתלונן חבלה של ממש בדמות חבלה בעין שמאל וכן חתכים באף. לב כפרה, באמצעות סנגורה, בתקיפה המיוחסת לה. נטען כי היא אכן ניגשה אל דלת הנהג ופתחה אותה, וזאת על מנת לברר את נסיבות התאונה, אך לא הכתה את המתלונן.
"התחלתי לחצות את מעבר החצייה. לפתע הגיע רכב מצד ימין במהירות רבה כשהייתי באמצע מרכז מעבר החצייה, הוא בלם כשהוא פגע בי פגיעה ממש קלה ברגל ובלם. ניגשתי מסביב לרכב לנהג על מנת לבקש ממנו את הפרטים שלו, אמרתי לו תראה איך אתה נוהג זה מאוד מסוכן, הוא לא הגיב, לא שמע , לא עשה כלום וכמובן שממש פחדתי, אני הייתי בפחד נוראי, חרדה ואז פתחתי את הדלת של הנהג בעזרת יד שמאל כדי לראות מה קרה לו, למה הוא לא עונה לי ולמה הוא לא נותן לי את הפרטים שלו. אולי הוא רצה לדבר איתי להגיד לי סליחה או משהו", אמרה לב בעדותה, והוסיפה: "אז פתחתי את הדלת ביד שמאל, כשהדלת קצת נפתחה, באתי לפתח הדלת שמתי את יד ימין על המסגרת של הרכב, זה ממש בצמוד לחלון, ואז הייתי במצב כזה, הסתכלתי פנימה לראות מה קרה לו למה הוא לא עונה לי אולי קרה לו משהו, ראיתי את הידיים שלו על הפרצוף ושמעתי אותו בוכה".
השופט לא קיבל את הכחשתה של לב וציין בהחלטתו: "התנהגות הנאשמת לאחר האירוע הינה בבחינת התנהגות מפלילה אשר יש בה כדי ללמד על תחושת אשמה וכדי לחזק את ראיות התביעה. מעיון בסרטון ניתן לראות, כי הנאשמת עוזבת את המקום, במהירות, עוד בטרם המשיך הנאשם בנסיעתו, בעוד שבעדותה מסרה, כי המתינה עד שהמתלונן נסע מהמקום ורק לאחר מכן חצתה את מעבר החצייה בדרך לעבודתה. גרסאות הנאשמת לעניין זה היו סותרות ולא התיישבו עם הראייה האובייקטיבית – הסרטון. אופן עזיבתה את המתלונן, במהירות, מהווה התנהגות מפלילה ומלמדת על תחושת אשם מצידה".
בהכרעת הדין, ציין השופט אמוראי כי עדותו של המתלונן היתה סדורה, עקבית ותאמה את גרסאותיו כפי שנמסרו במשטרה ובעימות. עדותו היתה מפורטת, בהירה וללא הגזמה וניכר בה הכעס והעלבון שחווה בעקבות התקיפה. השופט ציין כי התרשם, שתיאור האירוע על ידי המתלונן היה אישי, כואב ואותנטי. תחושותיו הקשות ותגובותיו היו בהלימה לעלבון שחווה ואותות האמת נלוו לעדותו.
_____________________
