בני זוג, שהתחייבו לשלם למתווכת דירות דמי תיווך, טענו כי לא הבינו על מה הם חותמים ב"טופס הזמנת שירותי תיווך" וסירבו לשלם את הכסף. שופט בית משפט השלום בתל אביב, אודי הקר, דחה את טענתם והורה להם לשלם את דמי התיווך בסך של כ-10,400 שקלים, בתוספת 6,250 שקלים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.
על פי התביעה, מתווכת נדל"ן חתמה על טופס הזמנת שירותי תיווך בבלעדיות עם בעלי דירה בגבעתיים. בשלב מסויים הגיעו אליה בני זוג שהיו מעוניינים לשכור את הדירה, ובמעמד הפגישה חתמה הנתבעת על "טופס הזמנת שירותי תיווך", שעל פי הסכם התיווך, התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת דמי תיווך בשיעור דמי השכירות החודשיים שישלמו לבעלי הדירה ככל שיתקשרו בהסכם להשכרת הדירה.
לאחר שהמתווכת הציגה בפני הנתבעים את הדירה, פעמיים, קיימו בעלי הדירה, המתווכת ובני הזוג פגישה במשרדי המתווכת, בה סוכם כי דמי השכירות החודשיים עבור הדירה יהיו 8,900 שקלים, ואף נערך מזכר הבנות בין הנתבעים ובעלי הדירה. לאחר פגישה זו נפגשו בני הזוג השוכרים עם בעלי הדירה, ללא נוכחות התובעת, וחתמו על הסכם שכירות.
בני הזוג, לא סיפרו למתווכת על חתימת ההסכם. הדבר נודע לה וכאשר פנתה אליהם, והאשה ענתה כי היא אומנם לא עדכנה אותה, מבלי לתת הסבר לכך ומבלי שטענה כי אינה חייבת בתשלום דמי תיווך. לאחר מכן, טענה האשה כי כשחתמה על הסכם התיווך היא הבינה שהיא עושה כן עבור המתווכת, על מנת שזו תוכל לפנות לבעלי הדירה ולדרוש מהם דמי תיווך, ולא הבינה שבחתימתה התחייבה לשלם דמי תיווך.
המתווכת לא ויתרה, ודרשה כי הנתבעים ישלמו לה את מלוא דמי התיווך על פי הסכם התיווך, כ- 10,000 שקלים. בתגובה, שלחו אליה בני הזוג מכתב מעורך דין, בו טענו כי הם פטורים מתשלום דמי התיווך, לאור הוראת סעיף 25ט' לחוק השכירות והשאילה, אולם על מנת "לסיים המחלוקת בפשרה וברוח טובה", הסכימו "מתוך רצון טוב" לשלם למתווכת 3,000 שקלים.
בסיכומו של דבר ,השופט אודי הקר, דחה את טענת השוכרים כי הם לא נדרשים לשלם למתווכת דמי תיווך, מאחר ולא הבינו כי הם חותמים על כך בהסכם עימה. "מצאתי לדחות טענת הנתבעת, כי לא הבינה שבחתימתה על הסכם התיווך היא התחייבה לשלם את לתובעת דמי תיווך. הטענה כי סברה שהיא חותמת על ההסכם עבור התובעת, על מנת שתוכל להציגו לבעלי הדירה, אינה סבירה ולא הוכחה", כתב השופט הקר והוסיף: "הסכם התיווך הוא קצר ונהיר והתחייבות הנתבעת לשלם דמי תיווך מפורשת בו. טענת הנתבעת כי סברה שהיא חותמת על ההסכם עבור התובעת אף אינה מתיישבת עם העובדה שלתובעת היה הסכם תיווך בלעדי עם בעלי הדירה ולא הובהר לשם מה היא זקוקה, בנסיבות אלו, להסכם תיווך בחתימת הנתבעת".
השופט הקר אף דחה את טענתם כי הם פטורים מהתשלום על פי חוק השכירות והשאילה. "במנותק מן השאלה האם בין בעלי הדירה לבין התובעת נחתם טופס הזמנת שירותי תיווך, התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת – ישירות – דמי תיווך. דמי התיווך שנתבעו בתיק זה, הינם במסגרת מערכת היחסים ההסכמית שבין התובעת לנתבעים, ללא תלות במערכת היחסים ההסכמית שבין התובעת לבעלי הדירה. לפיכך, הנתבעים אינם יכולים להסתמך על הוראת סעיף 25ט(ב)(3) לחוק השכירות והשאילה", כתב השופט הקר בפסק הדין.
_______________________
