פרשנות מרחיבה לאחריות של "מוביל אווירי" כלפי נוסעים

מה מידת האחריות של חברת תעופה כלפי הרכוש של הנוסעים? האם לקוח זכאי לפיצוי על עגמת הנפש? בית המשפט העליון נאלץ הכריע בסוגיה בערעור שהגישה "איבריה"
נעמה כהן |
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
המזוודה הגיעה לאחר שבוע. אילוסטרציה shutterstock
אילוסטרציה shutterstock

הרכב שופטי בית משפט העליון, בראשות השופט ניל הנדל, אימץ פרשנות המרחיבה את היקף האחריות של "מוביל אווירי" כלפי נוסעים. נקבע כי סעיף 19 ל"אמנת מונטריאול" (אמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר, משנת 1999) – העוסק באחריות המוביל לנזקי איחור בהובלת נוסעים, כבודה או מטען – מאפשר לחייב את המוביל לפצות את הנוסעים בגין עוגמת הנפש הנובעת מהאיחור.

המדובר על בני זוג ישראלים שהמריאו, בטיסה של חברת איבריה, לטיול בארצות הברית – אך, למרבה הצער, אחת ממזוודותיהם נמסרה להם באיחור רב, ערב חזרתם ארצה. בני הזוג תבעו את איבריה, ובית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתם בחלקה, ופסק לזכותם פיצויים בסך 5,000 שקלים עבור עוגמת הנפש שנגרמה להם (מלבד פיצוי בשווי הציוד החלופי שנאלצו לרכוש).

לאחר שערעורה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, הגישה איבריה בקשת ערעור לבית המשפט העליון וטענה שאמנת מונטריאול – המסדירה באופן בלעדי את האחריות של "מוביל אווירי" כלפי לקוחותיו – מסירה ממנה אחריות לעוגמת הנפש שנגרמה לבני הזוג.

בית המשפט העליון דחה את טענת איבריה. בית המשפט עמד על כללי הפרשנות של אמנות בין-לאומיות, וניתח באמצעותם את סעיף 19 לאמנת מונטריאול, המטיל על המוביל האווירי אחריות "לנזק שנגרם מחמת איחור". ראשית, נקבע כי המונח "לנזק" כולל – על פי לשונו, ועל פי המובן שניתן לו במשפט הבין-לאומי – גם "נזק לא ממוני", דוגמת עוגמת הנפש שנגרמה לבני הזוג.

מה התכלית?

מעבר לכך, בית המשפט העליון ציין כי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם התכלית של אמנת מונטריאול המודרנית: בניגוד לקודמתה, אמנת ורשה (משנת 1929), שמטרתה העיקרית הייתה הגנה על תעשיית התעופה הצעירה, אמנת מונטריאול מכירה "בחשיבותה של הבטחת ההגנה על האינטרסים של צרכנים בתובלה בינלאומית באוויר ובצורך בפיצוי הוגן המתבסס על עקרון ההשבה". מטעמים אלה, ובהתאם למסורת הפרו-צרכנית שאומצה בפסיקה כבר בשנות ה-80 – קבע בית המשפט העליון פרשנות המרחיבה את אחריות המוביל לפי סעיף 19. זאת, ברוח עמדת בית הדין לצדק של האיחוד האירופי (CJEU), ובניגוד לגישה המקובלת בארצות הברית, המצמצמת את אחריות המובילים כלפי הלקוחות.

המשנה לנשיאה – שעמד גם על התפקיד שמייחס המשפט העברי למוסד הפיצויים – הדגיש כי מטרת הפיצויים בגין נזק נפשי היא להחזיר, ככל האפשר, את המצב לקדמותו ערב הפגיעה, ולא להרתיע, או להעניש, את המזיק.

מלבד נימוקים אלה, הצביע בית המשפט העליון על ההכרה של מנסחי אמנת מונטריאול בקיומן של גישות שונות לגבי אחריות המוביל לנזק נפשי, ועל ה"רישיון" שהעניקו להמשך התפתחות בתחום – גם על חשבון "אחידות" בין-לאומית. הכרה זו תומכת אף היא בפרשנות המרחיבה את זכות התביעה, ומאפשרת לחייב את המוביל האווירי בפיצויים עבור עוגמת נפש, וסוגים אחרים של נזק לא ממוני – בכפוף לתקרת הפיצוי הכללית הקבועה בסעיף 22(2) לאמנת מונטריאול.

______________________________________________________

לצפייה ודירוג כבוד השופט ניל הנדל

______________________________________________________

עורך דין יריב ואקנין

שתף את הכתבה ב:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
רוצים להשאר מעודכנים בכל מה שחם בעולם המשפט?
הורידו את אפליקציית אוביטר:

אפליקציית אוביטר לאנדרואיד https://bit.ly/31H6hrk

אפליקצית אוביטר לאייפון https://apple.co/31GhGHV

לדף הפייסבוק שלנו https://bit.ly/32LKr5E

להצטרפות לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו https://obiter.co.il/ask-lawyer

אתר החדשות המשפטיות obiter.co.il עושה כל מאמץ לאתר זכויות על תמונות וסרטונים המתפרסמים בו. אולם לעיתים התמונות והסרטונים מופצים ברחבי הרשת ולא מתאפשרת הגעה למקור החומר הויזאולי, לכן בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר office@obiter.co.il

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות