ביהמ"ש: "גם למתאבד קיימת חובת זהירות כלפי הזולת"

שופט השלום בת"א, שמאי בקר, הרשיע אישה שניסתה לשים קץ לחייה בעבירה של שימוש פוחז באש משום שהציתה שרפה בדירתה: "גם בעזיבתו את עולמנו חייב אדם לשים לנגד עיניו את הזולת, אלה שלא מאסו בחייהם"
גילי סיוון-כהן |
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
אילוסטרציה envato

שופט בית משפט השלום בתל אביב, שמאי בקר, הרשיע נאשמת בביצוע עבירה של שימוש פחזני באש וזיכה אותה מביצוע עבירה של היזק לרכוש במזיד, זאת לאחר שניסתה לשים קץ לחייה, השופט בקר קבע כי אף למי שמנסה להתאבד קיימת חובת זהירות כלפי הזולת.| גם בעזיבתו את עולמנו, או בניסיונו לעשות כן, חייב אדם לשים לנגד עיניו את הזולת, אלה שלא מאסו בחייהם, או בשלמות גופם ונפשם. אם חלילה היה ילד נחנק למוות בבניין, כתוצאה מאותה הצתה, ניתן היה לומר כי אין המדובר באירוע פלילי, רק מפאת שבוצע על ידי מי שניסתה, או אפילו אם הצליחה, לשים קץ לחייה?", לשון הכרעת הדין.

על פי כתב האישום, לפני קצת למעלה מחודש, בדירת הנאשמת בהרצליה היא עשתה מעשה באש, בכך שנטלה נוזל דליק המכיל תזקיק פחמימנים קל, שפכה על סדיני המיטה, הדליקה אש בעזרת גפרורים ועזבה את הדירה. כתוצאה מכך, גרמה הנאשמת לדליקה בדירה ולפגיעות בנכס במזיד ושלא כדין, בדמות שריפת המיטה ודלת החדר, פגיעות חום בקיר ובתקרת החדר, והתקלפות טיח והתפרקות חיפוי הרצפה בחדר. כתב האישום נחתם במילים אלו: "במעשיה, עשתה הנאשמת מעשה אש בדרך רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו לחבלה וכן פגעה בנכסים במזיד ושלא כדין".

יסוד נפשי למעשה פלילי?

ההגנה הודתה בעובדות כתב האישום, אך טענה כי היסוד הנפשי הנדרש לעבירת הרשלנות לא התקיים אצל הנאשמת. לשיטת ההגנה, הנאשמת הציתה את סדיני מיטתה כחלק מניסיון לשלוח יד בנפשה, ועל כן "היה פה ניסיון התאבדות ולא היה פה יסוד נפשי למעשה פלילי ולא יכול להיות שנדון אדם ונטען שהוא אשם שמדובר בניסיון אובדני".

בד בבד עם הטענה האמורה, הצהירה ההגנה: "בחרו פה שתי עבירות מקבילות של שימוש פחזני והיזק בזדון ואחד שהוא הצתה, שתי עבירות חלופיות. עבירת 338 היא רשלנות. לכן היסוד הנפשי הנדרש הוא מחשבה פלילית. גם לגבי עבירת הרשלנות לא היתה רשלנות. היא במכוון הציתה , היא פתחה זיפו וזה לא היה מעשה ברשלנות. למעשה הרשלנות היא העדר מחשבה פלילית ואנחנו פה במחשבה פלילית מן הסתם".

עוד טענה ההגנה, כי כתב האישום גם פגום או פסול לשיטתה, כתב האישום מגלם 2 עבירות מנוגדות זו לזו… ככל שמדובר בעבירת זדון אזי אין בה יסוד רשלני. "ככל שמדובר בעבירת רשלנות אין בה יסוד זדון… ההגנה אף הטעימה, כי ממילא לא מתקיימת במקרה דנא עבירה של היזק בזדון, ולו מן הטעם כי זה מזרן שלה, קרי: אדם רשאי להזיק לרכושו שלו", כך נטען.

ההגנה סברה כי יש לבטל את כתב האישום מטעמי צדק, כך התחייב, לנוכח נסיבות ביצוע שליחת האש, שכן הדבר נעשה אגב ניסיון התאבדות לשיטת ההגנה ושנית, מן הטעם שהפרקליטות לא הגישה כתב אישום נגד הנאשמת, והוא הוגש, חרף עמדתה, על ידי יחידת התביעה המשטרתית. לחלופין, כך ההגנה, ממילא מדובר במעשים ונסיבות המהווים זוטי דברים.

רשלנות לפני התאבדות

התביעה מנגד בסיכומיה ביקשה מבית המשפט להרשיע את הנאשמת במיוחס לה בכתב האישום. התביעה עמדה בסיכומיה על יסודות עבירת שימוש פחזני באש וטענה כי היסוד הנפשי הנלווה לה, רשלנות, מתקיים במקרה כאן. לשיטת התביעה, אין כל סיכון סביר שהאינטרס הציבורי מצדיק.

התובע הוסיף, כי מבחינה עובדתית, לא הוכחה כלל טענת ההגנה שלפיה הנאשמת הציתה את המזרן אגב ניסיון אובדני, לדבריו "אין ולו שמץ של ראיה כי הנאשמת רצתה להתאבד במהלך ההצתה. טענה זו לא עלתה בכלל לרגע אחד במהלך החקירה ואין מסמך אחד או הקלטה אחת בחומר החקירה המבססת זאת".

התובע טען כי מה שעמד ביסוד הצתת המזרן היה רצונה של ש' "להזיק", והפנה את בית המשפט בעניין זה אל עדותה במשטרה.

אחריות לזולת

השופט שמאי בקר, שהרשיע לבסוף את הנאשמת בשימוש פחזני באש, ציין בהכרעת הדין כי אף למי שמנסה להתאבד קיימת חובת זהירות כלפי הזולת. "מעשיה של ש'", כתב השופט, "הצתת סדינים על מזרן, לאחר שפיכת חומר דליק עליהם, בתוך דירה, קל וחומר שבבית משותף ובו דיירים הרבה (כבמקרה כאן), בוודאי כאשר המצית עוזב את המקום ומניח למזרן להתלקח ולגרום נזק לדירה ולבניין, מגלמים סיכון לחיי אדם, או לחבלה בהם".

בהכרעת הדין הוסיף השופט בקר כי הנאשמת התכוונה לשלוח יד בנפשה המיוסרת באותו יום מר, אולם, שליחת האש או הצתת המזרן, על סדיניו, לא היוו חלק מניסיונה האובדני.

"מצב דברים בו אדם מבקש לשים קץ לחייו הוא מצב קשה, טראגי ממש, והלב יוצא אליו, אל מר הנפש שאינו יכול לסבול עוד את ההוויה הקיומית", כך נכתב בהכרעת הדין. "אבל, בכל זאת ועדיין, גם ממי שמבקש לעזוב, לקחת את חייו בידיו, מצופה שלא יעשה מעשה או מחדל שעלול לסכן או לפגוע באחרים. מתאבד, או מתאבד פוטנציאלי, אינו יכול לומר 'אחרי המבול'. גם בעזיבתו את עולמנו, או בניסיונו לעשות כן, הוא חייב לשים לנגד עיניו את הזולת, אלה שלא מאסו בחייהם, או בשלמות גופם ונפשם. אם חלילה היה ילד נחנק למוות בבניין, כתוצאה מאותה הצתה, ניתן היה לומר כי אין המדובר באירוע פלילי, רק מפאת שבוצע על ידי מי שניסתה, או אפילו אם הצליחה, לשים קץ לחייה?".

_________________________________________________________________

לצפייה ודירוג כבוד השופט שמאי בקר

__________________________________________________________________

עו"ד יאיר בן שטרית

שתף את הכתבה ב:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
רוצים להשאר מעודכנים בכל מה שחם בעולם המשפט?
הורידו את אפליקציית אוביטר:

אפליקציית אוביטר לאנדרואיד https://bit.ly/31H6hrk

אפליקצית אוביטר לאייפון https://apple.co/31GhGHV

לדף הפייסבוק שלנו https://bit.ly/32LKr5E

להצטרפות לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו https://obiter.co.il/ask-lawyer

אתר החדשות המשפטיות obiter.co.il עושה כל מאמץ לאתר זכויות על תמונות וסרטונים המתפרסמים בו. אולם לעיתים התמונות והסרטונים מופצים ברחבי הרשת ולא מתאפשרת הגעה למקור החומר הויזאולי, לכן בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר office@obiter.co.il

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות