האם איחור בקבלת מסמכים רפואיים מצדיק שיהוי בהגשת תביעה?

אלמנתו של מטופל שנפטר לאחר התקף לב טענה בתביעה כי זכה לטיפול רשלני שהוביל לבסוף למותו, אך הגישה את תביעתה יותר מ-6 שנים לאחר המקרה משום שלשיטתה משרד הבריאות השתהה בהעברת המסמכים, האם עמדתה התקבלה?
נעמה כהן |
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
אילוסטרציה envato

שופטת בית משפט השלום בחיפה, עידית וינברגר, דחתה מחמת התיישנות תביעת פיצויים נגד משרד הבריאות, מד"א וסוכנות לביטוח, שהגישה תובעת שבעלה נפטר מהתקף לב ולטענתה מדובר היה ברשלנות במתן טיפול רפואי.

התובעת היא אלמנתו ויורשתו של המנוח שנפטר בשנת 2014, על פי הנטען בכתב התביעה, המנוח קיבל התקף לב במסגרת עבודתו. אמבולנס שהוזעק למקום העבודה, הגיעה לטענת התובעת באיחור רב. המנוח פונה לבית החולים רמב"ם, שם לטענת התובעת התעורר חשד לאירוע מוחי, ואז התברר כי אין בבית החולים רופא מתאים שיכול להעניק למנוח את הטיפול לו נזקק, על כן הועבר המנוח על ידי רמב"ם, למרכז הרפואי סורסקי בתל אביב, שם שהה עד לפטירתו כעבור שבוע.

מד"א וחברת הביטוח, הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף וכך גם משרד הבריאות הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף, מנימוקים דומים. לטענת המבקשים, מרוץ ההתיישנות החל עם פינויו של המנוח לבית החולים ולכל המאוחר עם מותו והתביעה הוגשה כחודש וחצי לאחר 7 השנים ועל כן התיישנה.

בתגובתה, טענה התובעת, כי על פי תקנות סדר הדין החדשות (תקנה 13) אין להגיש בקשה לסילוק על הסף, אלא להעלות את הטענות המקדמיות כחלק מכתב ההגנה. דחייה על הסף נעשית רק במקרים קיצוניים, ואין לשלול מהתובעת את זכות הגישה שלה לערכאות.

שיהוי ניכר

נטען, כי התובעת אישה מבוגרת כמעט בת 80, ולקח לה קרוב ל-6 שנים לקבל את החומר הרפואי, אותו קיבלה רק 3 ימים לפני הגשת התביעה, בעקבות חוסר תום לב והתנהגות נפסדת מצד הנתבעות, אשר בכוונה תחילה הערימו קשיים על התובעת, במטרה ליצור יתרון דיוני, ולטעון להתיישנות. לטענת התובעת, כתב התביעה הוגש מיד עם קבלת החומר הרפואי, ללא חוות דעת, מאחר שלא היה באפשרותה להכין חוות דעת בהעדר מסמכים רפואיים.

טענה נוספת שמעלה התובעת היא כי הן בא כוחה והן היא עצמה נמצאים בקבוצת סיכון, ובשל משבר הקורונה לא היה באפשרותה להגיש את התביעה לפני תקופת ההתיישנות, ומערכת בתי המשפט היתה סגורה בתקופת הקורונה. לבסוף, כך נטען, השיהוי הוא מצד הנתבעת, המעלימה מבית המשפט את העובדה שניסתה להסתיר את החומר הרפואי.

השופטת ויינברגר שקיבלה לבסוף את טענת הנתבעות, ודחתה על הסף את התביעה מחמת התיישנות, לא חייבה את התובעת בהוצאות.

"אף שהטענה לא נטענה ברחל בתך הקטנה", ציינה השופטת בפסק הדין, "משמעות טענת התובעת לפיה חל עיכוב בקבלת המסמכים הרפואיים, היא כי נעלמו ממנה העובדות המהוות את עילת התביעה, ועל כן חל החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. עם זאת, על מנת להוכיח התיישנות שלא מדעת, היה על התובעת להניח תשתית עובדתית לתמיכה בתנאים שיש להוכיח לצורך החלת כלל 'הגילוי המאוחר' שבסעיף 8 לחוק להתיישנות. זאת לא עשתה, לא בכתב התביעה ולא בתגובות שהגישה לבקשות לסילוק על הסף, ועל כן למעשה מנועה היא מלטעון להתיישנות שלא מדעת".

_______________________________________________________

לצפייה ודירוג כבוד השופטת עידית וינברגר

________________________________________________________

עו"ד קארין לגטיוי

שתף את הכתבה ב:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
רוצים להשאר מעודכנים בכל מה שחם בעולם המשפט?
הורידו את אפליקציית אוביטר:

אפליקציית אוביטר לאנדרואיד https://bit.ly/31H6hrk

אפליקצית אוביטר לאייפון https://apple.co/31GhGHV

לדף הפייסבוק שלנו https://bit.ly/32LKr5E

להצטרפות לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו https://obiter.co.il/ask-lawyer

אתר החדשות המשפטיות obiter.co.il עושה כל מאמץ לאתר זכויות על תמונות וסרטונים המתפרסמים בו. אולם לעיתים התמונות והסרטונים מופצים ברחבי הרשת ולא מתאפשרת הגעה למקור החומר הויזאולי, לכן בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר office@obiter.co.il

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות