העליון הפך את הכרעת המחוזי והרשיע נאשם באונס ילדה: "טעות משפטית"

אף שמצא את עדותה של בת ה-4.5 אמינה, הרשיע המחוזי את הנשם במעשה מגונה בלבד. העליון: "המסקנה האפשרית הבלעדית היא כי הנאשם ביצע מעשה אינוס בילדה"
דניאל בן חמו |
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
תנאים למתן צו אימוץ – אימוץ ילדים
אילוסטרציה envato

הרכב שופטי בית המשפט העליון קיבל פה אחד את ערעור הפרקליטות והרשיע את הנאשם בעבירות של אינוס ומעשה מגונה בקטין בנסיבות מחמירות, שביצע בילדה בת כ-4.5 מחוץ לבית הכנסת בירושלים, בערב שבת לפני כשלוש שנים והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי בירושלים למתן גזר הדין. "יש לחזק את ידיהם של נפגעי העבירה אשר מוצאים בתוכם את הכוחות ותעצומות הנפש להתייצב אל מול תוקפיהם, ולהביא בכך, כך יש לקוות, לא רק מזור לנפשם הפצועה, אלא אף לעשיית צדק במובן הרחב ולמניעת פגיעות אחרות על-ידי אותו נאשם בקורבנות פוטנציאלים", נכתב בפסק הדין.

הפרקליטות ייחסה בכתב האישום לנאשם, תושב קצרין, בן 26, ביצוע עבירות של אינוס ומעשה מגונה בקטין בנסיבות מחמירות, לאחר שסברה כי עדותה של הקטינה בחקירת הילדים, כמו גם הראיות הנוספות בתיק, מבססות את האישום בעבירת אינוס.

בית המשפט המחוזי מצא את עדותה של הילדה אמינה, ואף קבע, כפי שהתרשמה גם חוקרת הילדים, כי הילדה חוותה את הדברים שאותם תיארה בעדותה, אולם החליט להרשיע את הנאשם בעבירה של מעשה מגונה בלבד, לאחר שזיכה אותו מעבירת האינוס בה הואשם, וכן להרשיעו בעבירה של מעשה מגונה בפומבי, במקום במעשה מגונה בקטין בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם עונש של 3.5 שנות מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ופיצוי לילדה הנפגעת בסך 50 אלף שקלים.

אין הסבר אחר

המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט העליון ערעור, במסגרתו ביקשה להרשיע את הנאשם בעבירות של אינוס ומעשה מגונה בקטין בנסיבות מחמירות, שיוחסו לו בכתב האישום, ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך גזירת העונש מחדש. הנאשם ערער על חומרת העונש.

במסגרת הערעור טענה המדינה, בין היתר, כי בהינתן הקביעה שעדות הילדה בפני חוקרת הילדים נמצאה אמינה ובעדותה מסרה כי חוותה מעשה של אינוס, הרי שבית המשפט המחוזי לא רשאי היה להניח לטובתו, מבלי שהנאשם טען זאת בעצמו, הסבר חלופי ובמיוחד כזה שאינו עולה בקנה אחד עם התיאור שמסרה הילדה.

המדינה טענה, כי מעיון בחקירת הילדה, שתועדה בווידאו, ומעיון בעדות חוקרת הילדים, לא היה בסיס לקביעה של בית המשפט המחוזי שמדבריה של הילדה ניתן להגיע ליותר ממסקנה אפשרית אחת, אלא המסקנה היחידה שאליה ניתן היה להגיע היא שהנאשם אנס את הילדה. כמו כן, טענה המדינה כי הקביעה של בית המשפט המחוזי פוגעת באופן משמעותי במשקל שניתן לייחס לעדויות של קטינים, ובמיוחד של ילדים רכים בשנים, שניתנות לפני חוקרי ילדים.

גם ביחס לעבירה של מעשה מגונה נטען, כי בית המשפט המחוזי טעה טעות משפטית בולטת כאשר הרשיע את הנאשם בעבירה הפחותה של מעשה מגונה בפומבי ולא בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, שיוחסה לנאשם בכתב האישום.

הרכב השופטים, קיבל באופן מלא את עמדת הפרקליטות, דחה את ערעורו של הנאשם וכאמור הרשיעו בעבירות של אינוס ומעשה מגונה בקטין בנסיבות מחמירות. כאשר השופט דוד מינץ כתב בפסק הדין, כי לאחר צפייה חוזרת ונשנית בהקלטות עדות הילדה לפני חוקרת הילדים, קריאת תמליליה ועדות ועיון בתמליל עדות החוקרת לפני בית המשפט, המסקנה האפשרית הבלעדית היא כי הנאשם ביצע מעשה אינוס בילדה.

"טעות משפטית המצדיקה התערבות"

"במועד חקירתה", כתבו השופטים בהכרעתם, "הייתה נ' בת כ -4.5 שנים בלבד. לא ניתן לצפות כי תיאור הדברים מפיה יהיה זהה לתיאור אירועים המצופה מאדם מבוגר ואף לא מנערה. זאת בפרט על רקע האירועים הקשים שחוותה, שאירעו פחות משלושה ימים עובר לחקירתה…יש בחומר הראיות כדי להביא להרשעתו של המשיב בעבירת האינוס, בהתייחס למהימנות עדותה של נ'".

השופטים קבעו גם שבית המשפט המחוזי טעה טעות נוספת בכך שהרשיע את הנאשם בעבירה של מעשה מגונה בפומבי במקום עבירה של מעשה מגונה בקטין. "מדובר בטעות משפטית שמצדיקה התערבות", צוין בפסק הדין, כאשר השופטת יעל וילנר ביקשה לחזק את ידיהם של נ' הצעירה והוריה, על האומץ הרב שהיה דרוש להם כדי לצלוח את הליך החקירה ואת ההליך המשפטי הארוך.

"כידוע", כתבה השופטת וילנר, "אופיו של ההליך הפלילי, ממוקד, בראש ובראשונה, בשאיפה הראויה להרשיע אך ורק את מי שהוכח מעל לכל ספק סביר שעבר את העבירה המיוחסת לו. מטרה זו דורשת מקורבנות העבירה להיות חשופים לבחינה ביקורתית של גרסתם, הן מצד הנאשם ובא-כוחו, והן מצד רשויות החקירה ובתי המשפט".

השופטת וילנר הוסיפה: "על רקע האמור, לא בכדי נפגעי עבירה בכלל, ונפגעי תקיפה מינית בפרט, אשר נאלצים להתמודד עם השלכות האירוע הטראומטי על חייהם, בוחרים לעיתים להתמקד בהליכים טיפוליים הממוקדים בהם ובהחלמתם, ולהימנע מהגשת תלונה ומהתמודדות עם המשאבים הנפשיים שההליך המשפטי דורש מהם. משכך, אני סבורה כי לצד פעולות שונות הנעשות להתאמת ההליך הפלילי גם לצרכיהם של נפגעי העבירה, ככל שהדבר אינו פוגע בזכויות הנאשם להליך הוגן. במקרה הנדון, כאמור, נ' הפגינה אומץ רב בהתמודדותה ובנכונותה לשתף פעולה עם ההליך המשפטי האמור. יש לקוות כי עם סיום ההליך, יוכלו נ' ובני משפחתה לשוב ולהפנות את כל מרצם פנימה, אל הליכים הממוקדים בהם ובטובתם".

קבוצת אימפקט מחבקת נפגעות ונפגעי עבירה. אם נפלת קורבן לאלימות מינית, אתם לא לבד, אפשר לפנות אל: קווי החירום לנפגעות תקיפה מינית 1202, ולנפגעי תקיפה מינית 1203

______________________________________________________________

לצפייה ודירוג כבוד השופטת יעל וילנר

______________________________________________________________

עו"ד יאיר בן שטרית

שתף את הכתבה ב:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
רוצים להשאר מעודכנים בכל מה שחם בעולם המשפט?
הורידו את אפליקציית אוביטר:

אפליקציית אוביטר לאנדרואיד https://bit.ly/31H6hrk

אפליקצית אוביטר לאייפון https://apple.co/31GhGHV

לדף הפייסבוק שלנו https://bit.ly/32LKr5E

להצטרפות לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו https://obiter.co.il/ask-lawyer

אתר החדשות המשפטיות obiter.co.il עושה כל מאמץ לאתר זכויות על תמונות וסרטונים המתפרסמים בו. אולם לעיתים התמונות והסרטונים מופצים ברחבי הרשת ולא מתאפשרת הגעה למקור החומר הויזאולי, לכן בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר office@obiter.co.il

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות