שב"ס סירב לשחרר אסיר להלווית אימו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
המתין שנה ושבעה חודשים. אילוסטרציה shutterstock
אילוסטרציה shutterstock

בית המשפט העליון דן ביום ראשון האחרון בבקשת רשות ערעור של האסיר בסול נאשד, המרצה עונש מאסר בן 16 שנים בגין הריגה וכליאת שווא של בת זוגו. נאשד מרצה את המאסר משנת 2011, והוא מסווג בקטגוריה א’, המונעת את יציאותיו לחופשה.
בחודש פברואר 2018 הלכה לעולמה אמו של נאשד, לאחר מאבק במחלה קשה. כאשר הייתה אמו על ערש דווי הוא הגיש בקשה להיפרד ממנה בבית החולים, ומיד לאחר מותה ביקש לצאת לטקס הקבורה.
לטענתו הטיפול בבקשותיו ארך זמן רב מדי. וגרם להתייתרותן. לקראת המועד בו מלאו 40 יום למות אמו, הגיש נאשד בקשה לאפשר לו לצאת להתאבל בבית המשפחה למשך 6 שעות. בקשה זו נדחתה גם היא.
בעקבות דחיית הבקשה על-ידי שב”ס, הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי ביום 23.2.2017, אשר נדחתה גם היא בנימוק כי לאור חוות הדעת המקצועיות בעניין המבקש, צדק שב”ס כאשר לא אפשר את יציאתו.
לאחר שמלאו 9 חודשים למות אמו, הגיש נשאד בקשה להשתתף בטקס משפחתי. בקשה זו נדחתה גם היא על ידי שב”ס.
בדיון בעליון טען נשאד כי עניינו מעורר שתי שאלות משפטיות רחבות היקף החורגות מעניינו הפרטי – השאלה הראשונה נוגעת להיקף תחולת הפקודה על טקסי אזכרה אשר אינם מבוססים על מנהגי האבלות ביהדות. לטענתו, הפקודה קובעת רשימה סגורה של מועדים בהם ניתן להוציא אסיר לאירועי אבלות. מועדים אלה מבוססים על מנהגי האבלות ביהדות בלבד – מועד הלוויה, השבעה, יום השלושים, ואזכרה במלאת שנה למות קרוב מדרגה ראשונה. לטענתו, התנגדות שב”ס לאפשר את יציאתו לטקס הזיכרון משום שהטקס אינו מחייב על פי האסלאם דורשת את התערבותו של בית המשפט העליון.
השאלה השנייה המתעוררת, נוגעת למקום מגוריו – הכפר ריינה. כמפורט בבקשה, מדובר בכפר אשר מרבית תושביו הם אזרחים מוסלמים ממוצא ערבי. נשאלת השאלה, האם די במוצאם של תושבי הכפר כדי לקבוע כי נשקפת לכוחות הביטחון סכנה בכניסה אל יישוב זה, בהעדר תשתית ראייתית הקושרת את הכפר ותושביו לפעילות עוינת.
שב”ס מצידו טען כי יש לדחות את הבקשה הן על הסף והן לגופה. לטענתו, יש לדחות הבקשה על הסף שכן אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה שכן המקרה עוסק ביישום פרטני של הפקודה על מקרה המבקש. בנוסף, טענתו היא כי דין הבקשה להידחות אף לגופה שכן האסיר פנה בבקשה לצאת באבטחת שב”ס לקבר אמו במלאת 9 חודשים למותה, מועד שאינו כלול בפקודה.
השופט עופר גרוסקופף החליט כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור, ודן בה כערעור. לדעת השופט אכן מדובר בשאלה החורגת מעניינו הפרטי של נשאד. תכלית הפקודה לדעת השופט היא לאפשר לאסיר לצאת מכותלי אבטחה במקרים חריגים, כאשר מות קרוב משפחה מדרגה ראשונה בוודאי מהווה מקרה חריג. “המועדים המצוינים הנוגעים למותו של קרוב מדרגה ראשונה אמנם לקוחים מהמסורת היהודית, אולם, אין לפרש את הפקודה באופן דווקני ומצומצם, ויש לנקוט בפרשנות מרחיבה, לטובתם של אסירים שאינם שומרי מצוות, או שאינם יהודים”.
השופט מתח ביקורת על התנהלות שב”ס בפרשה: “מדובר באסיר שאיבד את אמו בעת שהייתו במאסר, ולא זכה להיפרד ממנה ברגעיה האחרונים, להיות נוכח בהלווייתה או לעלות לקברה. בקשותיו הרבות של המבקש בנושא, עוד בטרם הלכה לעולמה המנוחה, ועד היום, שנה ו-7 חודשים אחרי מותה, מלמדות על חשיבות העניין עבורו, ואין לקבל את פרשנות שב”ס כי המועד שנבחר הוא אקראי ומלמד על חוסר ייחוד עבור המבקש”.
בסופו של דבר הערעור התקבל והשופט קבע כי יש לאפשר לנשאד לצאת לטקס אזכרה משפחתי שייקבע בהמשך. את האסיר ייצג עו”ד ליאור גולן, ואת שב”ס ייצג בהליך עו”ד מיכאל דניאלי.
לפסק הדין המלא לחצו כאן

שתף את הכתבה ב:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
רוצים להשאר מעודכנים בכל מה שחם בעולם המשפט?
הורידו את אפליקציית אוביטר:

אפליקציית אוביטר לאנדרואיד https://bit.ly/31H6hrk

אפליקצית אוביטר לאייפון https://apple.co/31GhGHV

לדף הפייסבוק שלנו https://bit.ly/32LKr5E

להצטרפות לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו https://obiter.co.il/ask-lawyer

אתר החדשות המשפטיות obiter.co.il עושה כל מאמץ לאתר זכויות על תמונות וסרטונים המתפרסמים בו. אולם לעיתים התמונות והסרטונים מופצים ברחבי הרשת ולא מתאפשרת הגעה למקור החומר הויזאולי, לכן בהתאם לסעיף 27א’ לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר [email protected]

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות